תשובה לחבר בליל פרסום התוצאות

נכתב לחבר בליל פרסום התוצאות בבחירות מרץ 2006,

"קדימה" בראשותו של אהוד אולמרט זכתה אז בניצחון.

הוא הביע את תקוותו כי אולמרט "ידע להתעלות" ולנהל מדיניות שקולה ואחראית לתועלת המדינה, כפי שהכריז אותו לילה. היה זה אחרי גירוש "ההתנתקות" ויציאת צה"ל מרצועת עזה.

[לא שיניתי אף מילה בתשובתי אליו] וכך כתבתי:

------------------------------------------------------------

לשאלתך האחרונה: לא! הוא לא יידע להתעלות, מעולם לא ניסה וגם לא ינסה.

קראתי את דבריך וחשבתי לעצמי: איך יכולת להיכשל כך.

כאילו היו אלו בחירות של דמוקרטיה, כאילו היו בראש המחנה מפלגות אידאולוגיות, כאילו היה כאן מאבק על דרך.

לא מינה ולא מקצתה.

מערכת בחירות חסרת עניין בין שמות עסקנים שעיניהם לטובתם או לטובת מגזר צר ביותר.

יום בחירות בו נמנעו רוב המצביעים מלומר את דברם משום שלא האמינו מראש בדבר וחצי דבר.

חלק גדול לא בא כלל לקלפי, חלק הרחיק את עצמו מהשיח הכאוב על גורל הארץ והעם והצביע עבור עניין צדדי (חשוב כשלעצמו אך היה אמור להיפתר בתוך מנהל תקין שאין עיניו לבצעו) וכוונתי לגמלאים. המתן עד שיישבו עם מנהלי הביטוח הלאומי, או ינסו להתגושש בוועדת הכספים. לבי להם.

העם הצביע אי אמון בממשלה בטרם הוקמה וכרגיל, הרבה תמימים הולכו שולל.

עסקנים מושבעים הרחיקו את עצמם מפעילות במערכת בחירות זו או דברו בשפה רפה על היות מומלציהם "פחות מושחתים". טובת המדינה? טובת העם? הדיון בהם מזכיר לי את "הפועל הצעיר" של פעם. חמישים כותבים אותו, חמישה קוראים.

אלו שהצביעו אינם מדברים על איזו אידאולוגיה. אנו עוסקים כאן בתחום הפרסומת ויחסי ציבור בלבד ומטרתו היחידה לשווק שמות אנשים.

כל זה עטוף בעטיפה עבה של תקשורת הרואה בבחירות - במקרה הטוב - משחק כיסאות. במקרה הנפוץ יותר מקור לאספקה עתידית של סקופים, השפעה ו(אוי לנו) גם ממון.

שאם לא כן כיצד זה מצטרפים האגף הנצי של הליכוד לעוף יחדיו עם אגפה היוני של העבודה. [הכוונה ל"קדימה" ד.ב]

היטב חרה לך מעמדו של הרצוג במפלגת ה"עבודה" המשומנת בממון היטב.

"קוסי פאן טוטה" - כך עושות כולן. הרבה דברי רהב מפומפמים בכסף שחור.

הבנקים, בעלי ההון, הסמנכ"לים, השופטים, האלופים. הם השמחים הערב. הם היו שמחים גם לו זכתה המחלוקת ששמה "עבודה" או הרסק הנקרא "ליכוד". הללו מרחו את פתם משלושה או אף ארבעה צדדים. השקעתם תשתלם - במינוי הבא, במכרז הבא, בטלפון הבא מבנק ישראל יום לפני מהלך דולרי כזה או אחר או בהחלטה להתיר פרסומת כוזבת לעסקת רמייה.

"כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". כן - גם השופטים.

מדיניות האוצר של נתניהו משקפת רק את ציפיות שולחיו ואלו בדיוק אותם השולחים את אולמרט.

----------------------------------

כך כתבתי אז. לא הרבה השתנה במערכת הבחירות.

אינני דתי אך גם אז הצבעתי עם חבריי מ"האיחוד הלאומי-המפד"ל", המהדורה המוקדמת של "הבית היהודי". אצלנו השתנה הרבה, למדנו לעבוד ביחד:

יש למפלגה מנהיגות יעילה וטובה יותר שנבחרה ע"י החברים, אך דעותיי לא השתנו.

בואו אתי ועם "הבית היהודי", הצביעו טב.

הר דב או "חוות שַׁבְּעָה".

(המאמר נכתב בחודש יוני 2010)

המַזְרָעוֹת (חוות) של שַׁבְּעָה הן שורה של נקודות לאורך כל החרמון הדרום מערבי ממערב לנחל שִׂיאון  (וואדי עַסל). מזרעות מעטות נוספות, של הכפר שׁוּבָּע, היו בצד המזרחי של הנחל.

מַזְרָעַה, באזור של מרעה צאן, נוצרת כאשר המרעה באזור הסמוך לכפר מועט והרועים מובילים את הצאן למרחק רב יותר.

כשגדל המרחק, קשה ואף לא כדאי לצאת ולחזור עם העדר באותו היום. לכן מקימים גדֵרה לצאן, במקום שיש בו מקור מים ובמשך הזמן מוקמות שם גם בקתות למגורים. לעתים אף אין מעבדים את תוצרת החלב במקום אלא מובילים אותו לכפר האם.

באזור החרמון היה המרעה משולב בכריתת ענפי האלונים, כדי שיקל על העזים להגיע ולאכול מהעלים, משיבשו הענפים אוספים אותם לשרפה לפחמים, את אלה מובילים למכירה בערים.

כך השחיתו הרועים מהכפרים שבעה ושובע בצידו הלבנוני של גבול סוריה-לבנון דאז את כל החורש בסביבתם הקרובה.

מאחר שהצבא הסורי לא נכנס מעולם לאזור סלעי וסבוך זה החלו להקים מזרעות בצידו הסורי של הגבול ללא כל הפרעה.

צריך לזכור כי לא היה שום כביש או דרך עפר נוחה אל תוך האזור.

ב-1968  כשסיירנו בין המזרעות פגשנו רועה אחד. הוא הסביר כי בסביבת כפרו שַׁבְּעָה אין מרעה, כל העצים נכרתו לפחם ונאכלו על ידי העזים. את חלב העזים מעבירים לכפר עם הפרדות של שורפי הפחמים המנצלים גם הם את החורש העבות.

לדעתו, לא היה האזור שייך לא לסוריה ולא ללבנון אלא לשַׁבְּעָה - מערבית לוואדי עסל ולשׁוּבָּע - ממזרחו. "האזור שייך למי שחי בו והממשלה לא מגיעה היכן שאין כביש", כך דעת הרועה.

זמן קצר אחר כך החלו מהאזור חדירות של הפת"ח, היו פיגועים, פוצץ קו צינור  הנפט TAPP מסעודיה ללבנון שהזרים נפט במורד הירדן עד לכנרת.

האזור הפך ל"פתחלנד". אחרוני הרועים שעוד שוטטו לפעמים בסביבה הסתלקו סופית.

היה ברור כי לא תושג שליטה באזור ללא כביש ביטחון שיעבור לאורך רבס החרמון המערבי, הר אגס, הר שזיף, הר בְּתָרִים, הר דב; ויתחבר עם כביש אתר החרמון העולה ממג'דל שמס. כביש זה, 999 , נקרא על שם אלוף משנה גדעון בֶּנְדֶל שנספה בתאונת דרכים בדצמבר 1969 - מעלה גדעון.

אל"מ בנדל היה מפקד הגמ"ר בפיקוד צפון, מאלה שדחפו לסלילה והשתתף בתכנון הכביש.

הכביש נסלל לאורך קו הגבול הבין-לאומי (לשעבר סוריה-לבנון) שממילא סומן על המפה בקו הרכס. זהו גבול בין לאומי שאושר בחוזה סייקס-פיקו בין בריטניה וצרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה, הבכיר בין שושביניו היה נשיא ארצות הברית וילסון שלחץ לגמור ולחתום.

כדאי לציין כי המפות - סוריות, צרפתיות, ומפות של מוסדות האו"ם מצביעות כולן על קו גבול זהה לזה שסומן ע"י מודדי האו"ם ומוכר ע"י ישראל.

תוך סלילת הכביש אירעו היתקלויות במארבים של מחבלים, אירועי מיקוש רבים ולעתים קרובות סיכול ניסיונות חדירה של המחבלים על ידי מארבים ותצפיות שלנו. המחבלים עשו מאמץ למנוע את התחברות הכביש שנסלל משני כיוונים, מאזור דן ומכיוון אתר החרמון.

סלילת הכביש הביאה מעין רגיעה קצרה לאזור עד למלחמת יום הכיפורים.

"חוות שַׁבְּעָה" אינן מונח הנובע מאיזה שהוא סימון גבול.

היו אלו חוות של שני כפרים בלבנון שנצלו מצב בו לא טרח צבא סוריה להיכנס לאזור הקשה. הם עשו אותו לשלהם בפועל  כדי לייצר פחמים וגבינת צאן.

מצב זה נסתיים בכוח, מיוני -1967 ובפועל, משנסלל כביש מעלה גדעון וצה"ל הוצב לאורך קו הגבול הבין-לאומי הוותיק. כל טענה לגבי מיקום קו הגבול צריכה להיות מופנית אל חותמי ההסכם (1920).

 להחלטת הכנסת על החלת הריבונות הישראלית על הגולן והחרמון ב-1981 נלווית מפה. המפה כוללת את החרמון הדרום-מערבי, עד קו הגבול הבין-לאומי. מסירת שטח באזור זה למחבלים או לממשלת לבנון הרופפת, מחייבת רוב של 61 חברי כנסת על פי "חוק סיווג ויתור על שטח" המכונה "חוק שריון הגולן".

כשנסוגה ישראל מלבנון במאי 2000, פקחי או"ם הם שסימנו את הגבול  בקפדנות מפליגה, הקו שסומן היה על דעתם ובהסכמה של ממשלת ברק שהחליטה כי "אין ברירה".  זמן קצר לאחר מכן ב-אוקטובר 2001 נחטפו/נרצחו באזור זה שלושה חיילי צה"ל וגופותיהם הועברו להקפאה תוך שגורמים שונים מנהלים משא ומתן על השבתם בחיים.

הפיקציה של חוות שבעה היא המצאה של כזב מבית מדרשו של החיזבאללה על מנת לשמר את מצב העוינות שהביא למלחמה.

החרמון המערבי חולש על עמק החולה ועל מקורות הירדן - מקרוב. הוא מאגף את אתר החרמון וסוגר אותו ממערב וניצב מול נווה אטיב, שניר ודן (המזרעה התחתונה "מע'ר שבעה" [ממש במקום בו נפגעו חיילי צה"ל היום] נמצאת כשני קילומטר ממעיינות הדן) המדרון בנוי קומות ויציעים, אחד מעל השני וכביש הרי כבר ישנו.

 קשה להאמין כי ישנו מי שחושב כי לאזור ישובו רועי העזים וכורתי הפחמים.

הכוונה למסור שטח באזור מעמידה את נסראללה ככובש המנצח ואת ממשלת ישראל כנכנעת שוב לתביעות שטח חוזרות, מגובות בטרור ושנאה.

חוות שבעה עלולות להפוך למוצבים החולשים בתצפית ואש על מימי ישראל ועל יישוביה.

  

דודי בן עמי.

שֶמֶן זַיִת זַךְ

מאת: יוסי גמזו

בְּסֵפֶר בַּמִּדְבָּר, פֶּרֶק י"ג, פָּסוּק ג'

כָּתוּב כֵּיצַד שָלַח מֹשֶה י"ב שְלִיחִים לָתוּר

אֶת אֶרֶץ אֲבוֹתָיו כְּשֶבְּנֵי עַמּוֹ הָיוּ עוֹרְגִים אֶל

פְּדוּתָם מֵעַבְדוּתָם וְאִיש בָּם לֹא הָיָה פָּטוּר

מִזְּדוֹן פַּרְעֹה בְּהִתְפָּרְעוֹ וְשֵבֶט הַנּוֹגְשִׂים בָּם

הִרְבָּה אֶת עֱנּוּתָם וְסִבְלוֹתָם וְלַחֲצָם

שֶכֵּן דּוֹרוֹת רַבִּים הָיוּ בְּדָם מִתְבּוֹסְסִים בָּם

בִּשְבִי מִצְרַיִם שֶאַף פַּעַם לֹא הָיְתָה אַרְצָם.

וַיִּשְלְחֵם מֹשֶה כְּחֵיל-חָלוּץ וּכְרֹאש-גֶּשֶר

לִבְלֹש בְּאֶרֶץ אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב

וַיַּחְזְרוּ מִשָּם וַיַּחְלְקוּ עִמּוֹ אֶת פֵּשֶר

מִמְצָאֵיהֶם לֵאמֹר כִּי יֵש בָּהּ רַע וְיֵש בָּהּ טוֹב

אַךְ מֵאַחַר שֶאֵין לָנוּ אַחֶרֶת זוּלַת כְּנַעַן

וּבָהּ, בִּבְלִיל אֶחָד, גַּם לַעֲנָה וְגַם מָרוֹר

רָאוּי, אָמְרוּ, לִלְחֹם בָּהּ עַל הַטּוֹב בְּלִי הֶרֶף, יַעַן

מוֹלֶדֶת לְאֻמָּה יֵש רַק  אַ חַ ת  וְאֵין לִבְרֹר.

וְזֶה יִהְיֶה קָשֶה, אָמְרוּ, וּמִי שֶהִכְשִילָנוּ

כָּאן צ"ט מוֹנִים יוּבַס בַּפַּעַם הַמֵּאָה.

וְזֶה יִהְיֶה מַתִּיש, גָּמְרוּ, אַךְ זֶה יִהְיֶה  שֶ לָּ נ וּ

כִּי רַק אֻמָּה שֶלְּתִקּוּן מוּמֵי עַצְמָהּ כְּמֵהָה

תִזְכֶּה לִבְסוֹף גַּם לֶאֱסֹף אֶת פֵּרוֹתָיו שֶל בֶּדֶק-

בֵּיתָהּ וְתִטָּהֵר מֵעַוְלוֹתֶיהָ בִּזְכוּתָם

שֶל מִי שֶלֹּא עָרְקוּ מִמֶּנָּה בְּלָחְמָם עַל צֶדֶק

אַךְ לָחֲמוּ עַל צֶדֶק  בְּשִבְתָּם עַל  אַ דְ מָ תָ ם.

וְרַק אֶחָד מֵחֶבֶר מַשְקִיפֵי אוֹתָהּ מִשְלַחַת

שֶרַעַל לְּשוֹנוֹ נוֹטֵף כְּשֶמֶן זַיִת  זַ ךְ

הוֹצִיא שָם אֶת דִּבַּת אַרְצוֹ וּמְרֵרָתוֹ גַם יַחַד

וְסָח כִּי מֵאַחַר שֶבָּהּ כָּל שְבִיב שֶל אוֹר מֻזָח

לִתְהוֹם הָאֲפֵלָה וְהָרִשְעוּת הַקָּנִיבָּלִית

מוּטָב לְכָל הַחָס בָּהּ עַל רֹאשוֹ פֶּן יִמָּלֵק

לָנוּס מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִשּוֹאָה גְלוֹבָּלִית

וּלְהַגֵּר מִמֶּנָּה (שְנֶל!) לְאֶרֶץ  עֲ מָ לֵ ק.

כִּי שָם, בֵּין פְרִידְרִיכְשְטְרַאסֶה וּבֵין שַעַר בְּרַנְדֶּנְבּוּרְגִּי

וּבֵין שְׂדֵרוֹת אוּנְטֶר דֶּן לִינְדֶּן, חַף מֵעַכָּבוֹת

יָחוּש בֶּן יִשְׂרָאֵל מִין רֶגֶש-הִתְעַלּוּת לִיטוּרְגִּי

בְּהִזָּכְרוֹ מִי כָּאן פָּקַד עַל צֵאת הָרַכָּבוֹת

לְאַוּשְוִיץ וְטֶרֶזְיֶנְשְטָט, לְדַכַאוּ וּלְיֶתֶר

פְּנִינוֹת-הַחֶמֶד הַיָּפוֹת שֶל הָעֲמָלֵקִים

שֶכָּל מַעֲלוֹת כְּנַעַן, אִם גְּלוּיוֹת וְאִם בַּסֵּתֶר

לֹא יִשְתַּווּ לָהֶן כִּסְחִי מוּל מֵי בְּאֵר זַכִּים.

כִּי אֶרֶץ עֲמָלֵק שֶבַּהוֹוֶה אֵין שוּם דִּמְיוֹן בָּהּ

לַזֹּאת שֶבְּעָבָר גָּרְפָה מִילְיוֹנִים אֶל מוֹתָם

לַמְרוֹת שֶנֵּיאוֹ-נָאצִים לְמַכְבִּיר יֵש גַּם כַּיּוֹם בָּהּ

וְנֹעַר הַחוֹבֵב בָּהּ אֶת "מַיְן קַמְפְּף", וּכְלָל לֹא תָם

שִווּק קַלְּטוֹת נְאוּמֵי גֶּבֶּלְס, הוֹבִּי אֶפִּידֵמִי

שֶל צְעִירִים רַבִּים בָּהּ – אָז רְדוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

בְּלִי כָּל חֲשָש מֵהִתְגַּבְּרוּת הַגַּל הָאַנְטִישֵמִי

לְאֶרֶץ עֲמָלֵק הַהוּמָנִיסְטִית לְהַלֵּל.

נ.ב. יָכוֹל אֶזְרָח יִשְׂרְאֵלִי פָּשוּט כָּמוֹנִי

לִזְעֹם עַל הַכִּבּוּש וְעַל הָעָוֶל הַכָּפוּי

עַל מַעֲמַד-בֵּינַיִם מִתְמוֹטֵט, עַל רַף-הָעֹנִי,

עַל הוֹן וְעַל שִלְטוֹן – אֲבָל רָצוּי לִהְיוֹת שָפוּי

שָעָה שֶתּוֹךְ שִׂנְאַת אַרְצוֹ בְּאַטְרָף פָּתוֹלוֹגִי

מַכְרִיז מֵגָלוֹמָן שֶחוּץ מִמֶּנּוּ אֵין תַּרְבּוּת

וְאֶת יוֹרְדֶיהָ מְעוֹדֵד בְּלַהַט דֵּמָגוֹגִי

כִּי דוֹיְטְשְלַנְד אִיבֶּר אַלֶס וְהַצִּיּוֹנוּת קַפּוּט.

כְּשֶלּוֹרְד אַנְגְּלִי שָאַל אֶת וַיְצְמַן בִּקְרִיאַת-בֵּינַיִם:

"מַדּוּעַ מִתְעַקְּשִים אַתֶּם עַל אֶרֶץ הַתָּנָ"ךְ

כְּשֶאֲרָצוֹת רַבּוֹת כָּל-כָּךְ נוֹחוֹת הֲרֵי כִּפְלַיִם?"

עָנָה לוֹ וַיְצְמַן בְּאִירוֹנְיָה וְאָמַר לוֹ כָּךְ:

"זֶה כְּמוֹ שֶאֶשְאַלְךָ מַדּוּעַ זֶה אַתָּה נוֹסֵעַ

הַרְחֵק מִלּוֹנְדּוֹן לְבַקֵּר כְּבֵן טוֹב אֶת אִמְּךָ

אִם יֵש בִּשְכוּנַתְךָ שֶּבָּהּ יוֹם-יוֹם אַתָּה פּוֹסֵעַ

כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה נָשִים זְקֵנוֹת מַמָּש לְיַד בֵּיתְךָ?"... 

ברית אֵמון

ההסכם של נתניהו עם ציפי ליבני מבשר מאבק קשה.

נתניהו אינו מעוניין להוביל קו מדיני ימני, את מה שרצוי לו ניתן לכנות "מתווה אובאמה": צמצום ההתיישבות ביהודה ושומרון, פשרות לגבי בניה בירושלים, הסכמים בחסות אמריקנית על פיקוח בבקעת הירדן, שמירה על שקט ככל האפשר בגבול הרצועה ולבנון. כל זאת תמורת הבטחות בנושא אירן וסוריה, ועזרה בשמירת סטטוס-קוו ביחסים עם מצרים וירדן.

נתניהו לא יאפשר לחברי הכנסת ממפלגתו חדירה לאיזה שהוא נושא היכול להפריע לפינוי יישובים, הקפאת בנייה, מתן עדיפות בשטח לפלשתינים, וכל כיוצא באלו.

הוא מוכן לשלם בקיצוצים בתקציב, בכל נושא שאיננו פוגע באינטרסים של אילי ההון ורוב אמצעי התקשורת.

הוא ישלם בטשטוש הדרישה לשוויון בנטל השרות, על ידי מתווה בעל שלבים ארוכים ורופפים שפרצות מובנות בתוכו - כדי לקלוט את שרי החרדים במצב של כפיפות לתנאיו.

הוא יעשה מאמץ לשנות את חוק הבחירות, תחת הכותרת "משילות ותיקון שיטת הממשל", בפועל כדי להקטין את כוחן של מפלגות המתנגדות להתנהלותו הפוליטית הצינית.

לבי למצביעי "הליכוד-ביתנו", מצביעי ימין ולהם נציגים בעלי דעות ימניות, שהלכו בשעתו אחר שר ביטחון אויב להתיישבות, וילכו עתה מאחורי שרת משפטים המחויבת לשיחות עם "פלשתין" העוינת. זו שתשב בראש "וועדת השרים לחקיקה" ותנפה מה שאינו מתאים לשיחותיה. זו שתחביא את דו"ח אדמונד לוי עמוק באדמה ועל שולחנה יונח דרך קבע דו"ח טליה ששון.

ועדיין איננו יודעים... שמא יימסר שוב משרד הביטחון לידי זעיר-מנהיג של זעיר-מפלגה בעלת זעיר-אידאלים, שיתרונו היחיד - כפיפותו.

זה הכיוון מאחורי ההתנפלות על "הבית היהודי" עוד בתוך מערכת הבחירות, ההתנהגות המזלזלת ופוגעת במפלגה שבקשה לפעול למען הציונות מתוך הממשלה.

זה הכיוון מאחורי הניסיונות של ראש הממשלה להעביר לצידו את מפלגת העבודה - או חלק ממנה, כפי שוודאי ינסה לפצל חברי כנסת מתוך "יש עתיד".

מה שלא נלקח בחשבון בחבורת העו"דים הסובבת את ראש הממשלה: ברית האמון בין "יש עתיד" ל"בית היהודי".

ברית בין המבקשים שוויון משמעותי בגיוס לצבא העם ולשרות הלאומי.

ברית בין המאמינים בצורך להעתיק את נקודת הכובד הכלכלית, מבעלי הון ופקידות בכירה, להמוני עובדים שאינם נמנים על הוועדים המיוחסים.

ויותר מכל, ברית בין המאמינים כי פוליטיקה אמורה להתנהל על פי צו הבוחר - הריבון האמתי בדמוקרטיה.

זו ברית המבשרת תיקון חשוב. תיקון נחוץ, כדי לשנות כל מה שהציבור הישראלי בוחל בו.

יש להבין, קיים פער בין שתי המפלגות ועוד תיאבקנה על נושאים רבים. אך עלינו לזכור כי זו ברית בין שתי מפלגות ציוניות, שונות בהבנתן את ה-מה?, שותפות בהערכתן ל-איך?

לרבים מחבריי אזלה הסבלנות, הם מאיצים בבעלי הברית לוותר ולשלול שלל. לקחת מיד בעת הנתינה, בשתי ידיים, לנצל את הניתן לטובת המקבלים.

האם על זאת הודענו: "משהו חדש מתחיל"? או אזלה בכם אמונה.

אין אנו חיים בחברת שרפי-עליון, שמא יכזיב אותנו מי מאלו שאנו סומכים עליהם, אך לא עלינו המלאכה לגמור ואי אנו רשאים להיבטל ממנה.

מדינת ישראל היא מדינת אזרחיה המאמינים בדרכה הציונית, ואין להם יכולת ופנאי לסחר-סוסים של קרנות רחוב.

אל נא יאיימו עליכם ב"הפלת ממשלת הימין". אין כאן ימין ולא ממשלת ימין, שאילולי כן הייתה הברית בין "הליכוד-ביתנו" ו"הבית היהודי" מוסכמת במהירות בלי כל קשר לטעם אישי של משפחת נתניהו.  

על כן חברי, לאט לכם בביקורתכם. גם עתה יש למה לקוות ובמה להאמין.

צפיפות האיוולת במרכז הפוליטי

"לרוץ" לבחירות הנו מונח מגוחך שמקורו באנגלית.
בתחרות ריצה זוכה מי שמגיע ראשון. הפוליטיקאים המקצועיים למדו כבר מזמן כי בבחירות אינך יכול לרוץ לבד, אפילו לא בראש השיירה.

בבחירות מנצח מי שרבים רוצים לרוץ – או לשבת – לידו, סביבו, לא רחוק מדי.

בחיים הפוליטיים ישנם גם הבוחרים עמדה אישית, הנשענת על דעותיהם, אמונתם וחינוכם. הנני מבקש להעיר כי באופן אישי, אני יכול להסכים עם אלה, או להתעמת עם דעתם. כך או כך, זוהי כמדומני דמוקרטיה נאה.

ויש גם הרבה פוליטיקאים – הרבה מדי – שעמדותיהם נקבעו על ידי הערכותיהם את נטיית מצביעיהם המיועדים, מתוך שיקול דעת קר או בעזרת סוקרים וטלפניות. אדם כזה יניח בצד את אמונתו, את חינוכו, את הבטחותיו, דרכו היא מאמץ אחד ויחיד: ללקט קולות רבים ככל האפשר.

הדעות בציבור שונות ומגוונות. אנו חברה מגוונת במוצא, חינוך, אמונה, לאום וסביבה. לכן קשה היא מלאכתם של פוליטיקאים ציידי קולות. לפיכך הם מחפשים את המרכז.

המרכז... הו המרכז, נקודת האמצע... הצטלבות כל הדרכים. לשם מכוונים אותם חושיהם – או יועציהם של חסרי שידרה. משם יוכלו לומר ימין ולהביט שמאלה. להציץ לשמאל ולרקוע ברגל ימין. לומר ולא להתחייב. להתחייב ולא להתכוון לחובה. לא צריך רמזור אדום-ירוק, מתאימה יותר כיכר, עליה ניצב מי שפורש לרגליו מרכולת זולה ונוצצת כמיטב יכולתו, יכולת יועציו, והתקציב שהשקיעו בו אדירי ממון, אלה המעריכים כי קידוח זה יפיק דיוידנדים.

אז יש לנו שלוש, אולי ארבע "מפלגות מרכז" ודמויות מרכז.

לעיני המצלמות והעיתונאים הם שולפים שפנים פרסומיים ממחלקת ההוזלות של מחאת הקיץ, יחד עם יוני שלום לבנות מן ה"אביב" המזרח-תיכוני, מציגים כיפה שחורה או סרוגה על פי רצון הקהל, מפיקים תעלולים חשבוניים ועמודות סקר גמישות כמסטיק.

שרות לווייני קבוע עומד ומציץ דרך קבע על שכניהם למרכז, מצלם כל פליטת פה, עוקב אחר כל עריכת פוטושופ, נובר בארכיונים, מחפש פשלות בעבר ו.. לא עלינו.. שותל מידע עשוי פלסטלינה - היכן שכדאי.

כי אפשר לנהל שיחות חשאיות עם סוריה, גם כאשר שולחים דמוי-שר להבטיח פלאי פלאים במגרון. להפריט עד חנק שירותים חיוניים ולאשר הצעת-חוק לשירותים חיוניים. להודיע על הגדלת תקציב לעניין מוסכם, להתעלם מעיכובי האוצר, ולחתוך בשל קיצוצים מוסכמים. לתבוע הצבעת סיעה ממושמעת ולהוציא גירוש והרס לקבלן משנה. העיקר: תמיד להימצא באמצע ולא לשכוח לחייך.

כי במצוות מרן אפשר ללמוד ולִשְׁנוֹת עד אין קץ את משנת הש"ס ולייבא רכש מהשב"ס, רק לחבור אל האמצע הנכסף.

כי אפשר לזעוק "איפה הכסף" ולהיאסף אל זרועות מנכ"ל הבנק שפיתו מרוחה משני צידיה, כנדרש במפלגת מרכז.

כי יכולים אנשים אחדים להתרוצץ "קדימה" ועדיין יהיה זה מעגל בו האחד נושך את עקבי רעהו – או רעותו. ובתוכם מסתחרר זה שבעידוד הטלוויזיה שוקל ושוקל, אפילו כאשר בשני וחמישי הוא נדרש לשיקולים אחרים בחברת סוללת עורכי דינו. כולם כאחד סובבים את הריק הגדול שבאמצע.

וישנו המרכז שבין עובדי חברת החשמל, הנמלים והרכבת, לבין שכירי חברות כוח אדם. בין מנכ"לים וסטודנטים. כאשר במסגרת רכש "הכל כלול", אמורים מפגינים שרק אמש התכוונו "לעלות" על הכנסת, למצוא נקודת שיווי משקל עם פואד ובוז'י.

האם תוכל "שלום עכשיו" לנוע למרכז, שלא להפחיד את חברי העבודה בהתיישבות העובדת, בבקעה ובגולן?

גם במפלגות אחרות יש המנסים לשמור לעצמם מקום באמצע ולא להתחייב, חס וחלילה, למה שקשה וממושך.

ואני אומר,  כמאמר אליהו: "עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים". למדתי כי היו נביאי מחאה, היו נביאי נחמה, אך איני זוכר בין נביאי ישראל "נביא מרכז", רועה המחזר אחר עדר, להוליכו לאין יודע - באמצע.

ישראל זקוקה למנהיגות ציונית עם חזון מדיני וחברתי, עם היכולת לחשל כלי ביצוע. עם הנכונות לתקן עיוותים.

אינני רואה תווי מתקבל על הדעת לשלום של הסכמה עם האסלאם, אני מבקש מסלול הסכמה לאומי-ציוני. עם כיפה סרוגה על הראש, בכיס או בלב.

עם חתירה לשרות צבאי ולאומי. עם משטרה קהילתית אמתית. חברה יצרנית בריאה ובעלת ערכים יהודיים ואנושיים.

אני מבקש גם חברה שתהיה מופת ביחסה אל גֵּר ותושב, גם לערבי, בלי לוותר על הארץ וישובה.

את אלה איני מוצא בשוליים אלימים בוודאי שלא ב"מרכז" הפוליטי שאליו נדחקת גם ממשלת ישראל. 
לפיכך, כדי להבטיח את כל אלה אצביע לבית היהודי בראשותו של נפתלי בנט ואעשה למען בחירתה של איילת שקד, מנהיגת "ישראל שלי", שהוכיחה יכולת מצוינת במאבק הציוני נגד הסתה משמאל, שיטפון הגירת עובדים מאפריקה, מאבק נגד פעילות אנטי ציונית ועוד ועוד.

דודי בן עמי

קצרין

העלייה התשיעית

בלילה, אחרי סדר פסח כָּשֵׁר

חלמתי טוּרֵי מכפֵּלות מן השאול

המסע החריף כמו קונפטי נושר

חכמים, רשעים, בְּנֵי אין יֶדע לִשְׁאוֹל,

ותמים, ותמימים גֵּר תייר ותושב

הם באים ועולים למרבה האיוולת

לגבול הדרומי המתוח לשווא

באים לברך? הברכה מקוללת.

כאן עַם העובדים במריבות - זה עַם רָב,

חזון עַם הספר, עַם בלי בַּנָּאִים

לומדים, עִם מרצה, עִם פרופסור, עִם רַב,

פרס נובל –ריבוזומים, הרבה חֳלָאִים.

עַם אובד מסעדה בלי לרחוץ אף צלחת

לוהט נאומֵי זכות ילדי הַצְּדָקָה

ילדו מתפרפר במזרח, ויש נחת

מחר עורך דין - הוא יתמוך בַּחֻקָּה,

באישה פיליפינית לסבתא מֻזְנַחַת,

בִּמְכוֹן המסאז'  לנְערות מצוקה.

מֵהָעֵבֶר ההוא, ההפוך לעַם-עֵבֶר

חצו במדבר ובקעו את ים סוף

יוצאים ממצרים לשבור להם שבר

סודן, אריתריאה, אתיופיה – איגוף –

כאן אין ארץ גֹּשֶׁן. כשבר ענן

הם באים יחפים או קרועי סנדלים

עוקפים משמרות בהסדר מתוכנן

עמלק ומצרים חולקים שלל דלים.

מעמד הר סיני? לא היה להם זמן,

רק סֻכֹּת וּמָרָה עִם קִּבְרֹת תַּאֲוָה,

לחם עוני עם חול - לא ירד להם מָן

ועמוד אש... עם לילה ירה הצבא.

נאנסו ורומו נעשקו עד לתיל

אחים –תַּרָאְבִּין מסינַי ומכאן–

שטרות נספרו וראשים. עם הַלַּיִל

יֵיְתֵּי כל דִּכְפִין ויקרב לשולחן.

ויאכל!  כי בארץ האוכל – עובדה! -

יש ויש, לקהילות מצוקה מסודן,

חכמת הדיאטה של בני-חָם אבדה

ברעב העמוק, בדרכם לגוש דן.

ומוצאים עבודה, כי אלמן ישראל

מִסוֹלֵל, מחוצֵב, ממלצר, מֵרַצָּף

וכשאין - מזבלה יש, נודה לו לאל

על שפעת התזונה, שהכל נאסף.

תופתעו עוד משלל מזבלת הצבא

סיר חמין וכורסת טלוויזיה בְּלוּיָה

אוגדן מסמכים, מודיעין בִּגְנֵבָה

ותחמושת חיה! אמן, הללויה.

הנגב מלא, כחזון בן-גוריון

בדימונה ,ערד, באר-שבע, אילת

ארגון הסיוע תובע שוויון,

כי דְּרוֹם תל אביב הוא שכונות הזולת.

הגנבות מציפות את העיר ואף שוד,

בדאגה מצפים ההורים לַבָּנוֹת,

שוטר לא מגיע נמאס כבר לַחְשֹׁד

כי הצל בחניון, בשדרה סכנות.

העובד במצוקה מחפש אלכוהול

מאיסוף גרוטאות, ממכירת מתכות

המשקה הוא יקר והדם כמו בזול

בסכין, או בשבר בקבוק לְפָחוֹת.

יחידות הבילוש היוצאות לחזית

ציודן עֹז דליים, שיטפון לעצור

כי כאן אפריקה. כאן! תחנה מרכזית.

ועל "בית יעקב" עם לועֵז שָׂם מָצוֹר.

בין הים לירדן שני עמים נכבשים

תגבורות למצור, עוד רותחים לקדֵרה.

לא השמאל, לא ימין, רק המון הפולשים

כי הארץ קטנה והדוחק נורא.

מה מִגְדָּר? מה מִגְזָר? לא מספיק לְגַדֵּר

הם באים כבר עכשיו באוויר, מהיָם,

החלטות רופפות? ועוד אֶלֶף חודֵר

כל העסק פרוץ במצב הקיים.

מכתב שנשלח אל כל שרי הליכוד בממשלה.

יום שלישי א' סיוון תשע"ב  - ‏22/05/2012
לכבוד שרי הליכוד שלום וברכה.


יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, מיכאל איתן, בני בגין, משה יעלון, משה כחלון, ישראל כץ, לימור לבנת, דן מרידור, גדעון סער, יוסי פלד, יובל שטייניץ, סילבן שלום.


הנדון:  בית המכפלה, מיגרון, שכונת האולפנה, גבעת אסף ועוד.
החוק הסלקטיבי, השמאל האקטיבי ובעיקר אוזלת ידכם.


על פניו מכובדינו השרים, נראה ששוב רה"מ מהסס כבמקרים דומים-קודמים ואתם אחוזי שיתוק בהגנה על בתים ומשפחות ביו"ש שהשמאל הישראלי מנהל נגדם מלחמה חורמה.
השמאל בכסף אירופאי שמוזרם לצורך כך – ובגלוי. לצידו בג"צ שפוסק עפ"י רוח הפרקליטות, הפרקליטות שלכאורה היא כלי בידיכם אבל בפועל אתם כלי בידיה.
כל אלה גדולים עליכם ואתם תסבירו לנו, שזה החוק.
אנא אל תזלזלו בנו, החוק שאתם מתחבאים אחריו, לא תָּקֵף כלל וכלל במגזר הערבי!
אנו הח"מ, אזרחים שהצביעו עבורכם ומאמינים בחזון הציוני, לנו אתם נראים אפוא כנטולי כוח והשפעה של ממש כשאתם יוצאים ממחוזות משרדיכם המקצועיים.


עבוּר זה השתדלנו, עבור זה הצבענו, לכך ייחלנו?  בוודאי שלא!!!


הליכוד מאז המהפך ההוא, נודע בכך שלאט לאט הוא מיישם את תורת השמאל.
המנהיגות היחידה שהליכוד ניחן בה, היא מנהיגות של נסיגה יהודית מכיבוש הארץ במובן העמוק וההיסטורי שלה; כיבוש השבטים אז, הכיבוש הציוני הפעם, ההתנחלות לדורותיה בעמק ובהר. כמנהיג נסיגות, הליכוד מחדד בתודעת אזרחי המדינה היהודים כי מדינת ישראל אינה פרי של מסע היסטורי חזרה הביתה, אלא עיר מקלט לפליטים יהודיים לדורותיהם. משהו שהצליחו לחטוף ב-1948 ולא יותר.


יש לכך היבטים מספר :
א. – היבט עולמי, העולם גם יחשוב כך (כבר חושב).  בלא חזון ציוני, העולם ישרטט ליהודים את מקלטם.
ב. – היבט חינוכי-חברתי, נגמר המסע הגדול של כולם יחדיו, כל אחד לנפשו וכלולים בכך האלכוהול, האונס והסכינים של יום שישי.
ג. – היבט הערבות ההדדית היהודית, לא קיים עוד, נהפוך הוא, יהודים הורסים יהודים עבור חלומות באספמיא ועל ההריסות הללו  ערכים מתפוררים לעינינו בכל תחומי החיים.


כאמור נחישותו של רה"מ להגן על ההתיישבות ביו"ש שוב פעם מתפוגגת ברגע מבחן, הוא לא עומד בלחץ, לצערנו הוא לא מנהיג למצבים כאלה ואתם מתכווצים לצידו.


אנו מתרשמים שההרס הקרוב, וההריסות ששלום-עכשיו והפרקליטות מכינים עבורכם לביצוע בהמשך הקדנציה שהתארכה, לא יגרמו לכם לעשות צעד עקרוני, לא יגרמו לכם לזוז על כיסאותיכם בתחושת אי-נוחות, הממשלה תתנהל הלאה כקבלן ביצוע של אחרים.


האם יתכן שהידיעה שנעשה ככל יכולתנו (ואל תזלזלו בה!) ליצור לכם במחוזותינו דה-לגיטימציה צִיוֹנִית, נצביע על הפער העצום בין ההבטחה למעשה, האם יתכן שרק ידיעה זו תגרום לכם אי שקט? לא בטוח.
כרגע חם וטוב לכם כאפרוחים תחת כנפי אימם הגדולה, התרנגולת, והרגע הוא שחשוב.


לכן: אם אתם כממשלה החלשה מול השמאל, הפרקליטות והבנייה הבלתי חוקית ברחבי המדינה, וחזקה רק מול מתיישבי יו"ש,  אם אתם תקומו ותהרסו את היקר לנו, את המהלך הציוני המובהק ואנשיו המצוינים בשכונת האולפנה והלאה...
אין סיבה שנמשיך לעמוד לצידכם כבוחרים, נהפוך הוא - אנו נהיה מנגד ובכל מאודנו!


העתקים : רה"מ וחברי הכנסת ליכוד.
              תקשורת.


על החתום:
דוד כנעני, כפר יהושע.
יצחק אליאס, רמת ישי.
בעז דרומי, אלוני אבא.
סוזי דים, רחובות.
יעקב אסתרליס, ישוב קהילתי עדי.
דודי בן עמי, קצרין.
עו"ד גילי עוז, עין-חרוד.
פרופ' אמריטוס דן איזיקוביץ, הוד השרון.
דר' יוסי שפניר קרית-שמונה.
ד"ר גדי אשל, ישוב קהילתי נופית.
רות איזיקוביץ, הוד השרון.
נירה עשת, רם-און.
עדינה אנקווה, אניעם רמה"ג.
שי אושרוב, קריית טבעון.
טל הר , גבעת יואב, רמה"ג.
עו"ד בעז שפירא, תל-אביב.