אם מאמרו של קלמן ליבסקינד ב"מעריב" (2/9/11 ) הוא אמת, זהו - שוב - שבר גדול ומכה אנושה לחברה בישראל.
אם צודק הוא, ייתכן כי זהו חורבן "תנועת
האוהלים".
ניתן יהיה למנות 3 תנועות מחאה עממיות שקרסו על ידי
רמיית השמאל: "התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש)", "התנועה לשינוי
שיטת הממשל", ועתה, "תנועת האוהלים". בשל התרגיל הזה אפשר שיתפורר
הכל.
זאת משום שרוב הצבור בארץ ציוני, אין לו כוונה לחולל
'מהפכה' רדיקלית, ודאי שלא בנוסח באמצעות גיליוטינות וגולגים, אף לא להצמיח ממשלת
שמאל רדיקלית.
שמאל מדיני לא יצליח לרכוש את לב העם שנלאה מהסכמי
שלום מזויפים, ושמאל ציוני אזל מאתנו כשהזדקנה "אחדות העבודה" של
טבנקין, גלילי ויגאל אלון, עד שנפטרה בשיבה רעה.
אם נכונים הדברים – עלולה המחאה להסתיים כאשר רשימה
חדשה לכנסת תגרד - מבין המרצפות – כמה חברי כנסת שידברו גבוה וישיגו נמוך.
סיסמאות של הפגנת המונים אינן נשמעות טוב בוועדת
הכספים, אפילו לא בדיון על "חוק ההסדרים".
לכנסת ישראל אפשר להיבחר על אמונה בארץ ישראל ו/או
בתורת ישראל, או לפחות להצהיר כך. מה שמחוץ לשם תפוש על ידי
מפלגות ערביות ושמאל רדיקלי המתפלג ומולחם, מתפלג ומולחם, אך איננו יכול לצמוח ליותר
מאחוזים ספורים בהתאם להיגיון הבריא של הבוחר הישראלי.
עם ישראל מסרב להתאבד, או אף להסתכן באובדן זהות.
ראינו כי כסף אינו בעיה, פרסומאים זריזים אפשר
לשכור, ובעזרת מותג מתאים "יריצו" מישהו/י שאישרו בעלי ההון ורמזו
לנתיניהם בטלוויזיה ובעיתונות. המתמודדים יתחרו ביניהם על "קולות
המרכז", והפעם גם יוסיפו סיסמאות על מחירים, דיור ו"מעמד הביניים".
כשיתפזר עשן הבחירות יתברר כי מאום לא נשתנה, לא המדיניות החברתית, לא הכלכלה נוסח
נחמיה שטרסלר, לא הפער בשכר, לא הקפיטליזם הדורסני.
המהפכנים, דפני ליף וחבריה שכנראה "נלקחו
בהשאלה", מחוגי השמאל האנרכיסטי יוכלו למצוא דירה בתל אביב ובעוד שנים,
כשתנועת מחאה חדשה תרים את קולה, יוכלו להתראיין ולספר מעלילותיהם - אייטם של 70
שניות – כפי שזכה כל וותיק מהפנתרים השחורים עכשיו.
אם כן מה עכשיו?
אפשר כי ב-הפוך על הפוך, ניטול עתה את תנועת ההמונים
ונביא בה את התקווה האמיתית.
ב-אנו, אני מתכוון לכולם: פריפריה ומרכז.
דתיים, חילוניים וחרדים, שמאל מדיני וימין, ערבים ויהודים, "בית גיל
הזהב", הקהילה הגאה ... כולם – פרט לאלה שימצאו עצמם מחוץ לשינוי החברתי, אילי
הון ופקידות בכירה.
הסכמה חברתית רחבה על הצורך בצדק קיימת. הציבור
שיצא ויוצא בהמוניו אל הכיכרות נותן בנו אמון לתרגם את ההסכמה למעשים.
אני כותב דברים אלה כיממה לפני "הפגנת
המיליון" והייתי רוצה מאד כי מיליון איש יקומו ויצעקו – אנחנו יחד!
ראויה מדינת ישראל לחזון בתחום החברתי-כלכלי.
יעלו הדוברים ויבואו בשם קהילות ישראל, יסכימו על
אמנה שתתחיל להביא מזור לכשל ולאיוולת שהצטברו כאן בשל טעויות של דור שלם.
אינני בא מהמאהל בשדרות תל אביב. כאן בפריפריה הרגשת
ה"יחד" קיימת מלכתחילה, במיוחד בגולן בו שיתוף הפעולה בין קהילות שונות
הוא הרגל רב שנים.
התיקון נחוץ. לא לחינם קמו עשרות ומאות אלפים לצעוד
– על אף שגיאות הרות אסון של מובילי המחאה, אולי אף מטרות פסולות מראש.
חיוני הוא להיפרד מעל אנשי "הקרן לישראל חדשה",
צריך שתנועת המחאה תהא ישראלית וציונית. את הנאמנות
למדינה, ההמנון שלה ודגלה רואה אני כתנאי מקדים לברית החברתית.
אפשר שלא נסכים עם כולם על גבולות המדינה, אפשר
שדעותינו בענייני דת ומדינה תהיינה הפוכות, אולי לא נסכים על תפקוד הממשלה וראשה. אך נצטרך למצוא נוסח אמנה שיהיה מקובל על
הרוב.
מתוך החתימה על אמנה זו נוכל להציל את המחאה ולמצב
את עצמנו במקום שבו הדיון הציבורי אפשרי. אם עד
כאן נמנעו כמעט מהצגת דברים כסדרם – נציג אותם בבירור.
מתוך הבנה
כי כל סעיף כאן הוא ראש פרק לדיון וניסוח, מוצעים בזה יסודות ראשוניים לאמנה:
- יצירת
תנאים לדיור ההולם את צרכי החברה בשכירות ולרכש.
- מיסוי שאינו עושק את האזרח ואינו פוטר בעלי הכנסה גבוהה.
- מחירים הוגנים למוצרי צריכה ושירותים.
- שינוי מדיניות ההפרטה הגורפת רכוש ציבורי לחברות פרטיות.
- הקשחת
החקיקה נגד ניצול עובדי קבלן וחברות כוח אדם.
- שיפור משמעותי ובקרת מחיר של
החינוך - כולל חינוך הגיל הרך.
- שיקום מערכת השמירה על החוק, בתי המשפט וההוצאה לפועל.
- טיפול
יסודי ודחוף במערכת הבריאות הציבורית ותנאי הרופאים.
- קביעת מנגנון עבודה יעיל לקופות
החולים, גם באזורי הפריפריה.
- הגנה על כספי חיסכון
מפני סיכונם ע"י בנקים וחברות מימון.
- ביטול הנוהג להצמיד "חוק
הסדרים" מכליל להצעת חוק התקציב.
- שיקום יסודי של המוסד לביטוח
הלאומי וכללי התנהלותו.
- מתן עדיפות ליוצאי צבא והקמת מערך שרות ציבורי לפטורים מחובת גיוס.
- עיון מחדש במעמדם, דרך מינויים, ונהלי
עבודתם של 'דירקטורים מטעם הציבור' בחברות,
בגופים כלכליים ובאגודות.
ניסוח נכון ומדויק של סעיפים אלה יפנה אל רוב מוחלט
של אזרחי ישראל, אני מאמין כי גם יקבל את חתימתם. המשימה של החתמת
רוב אזרחי המדינה על האמנה, היא משימה ארגונית. אני משכנע כי היסוד הרעיוני המשותף
קיים.
לנו תרבות דיון חדשה, היא נפתחת ממעגלי השיח אל
רשת האינטרנט ומקבלת מיידית התייחסות ותגובה בהיקף ענק ותוך שקיפות
מלאה.
ייתכן כי דווקא מתוך המבוכה נתנער אל תנועה שאופייה
חדשני ובה דיון פתוח וחיפוש אחר שיטות דמוקרטיות חדשות שיהלום את התפתחות אמצעי
הקשר המודרניים.
דודי בן עמי – קצרין
03/09/2011
