תשובה לחבר בליל פרסום התוצאות

נכתב לחבר בליל פרסום התוצאות בבחירות מרץ 2006,

"קדימה" בראשותו של אהוד אולמרט זכתה אז בניצחון.

הוא הביע את תקוותו כי אולמרט "ידע להתעלות" ולנהל מדיניות שקולה ואחראית לתועלת המדינה, כפי שהכריז אותו לילה. היה זה אחרי גירוש "ההתנתקות" ויציאת צה"ל מרצועת עזה.

[לא שיניתי אף מילה בתשובתי אליו] וכך כתבתי:

------------------------------------------------------------

לשאלתך האחרונה: לא! הוא לא יידע להתעלות, מעולם לא ניסה וגם לא ינסה.

קראתי את דבריך וחשבתי לעצמי: איך יכולת להיכשל כך.

כאילו היו אלו בחירות של דמוקרטיה, כאילו היו בראש המחנה מפלגות אידאולוגיות, כאילו היה כאן מאבק על דרך.

לא מינה ולא מקצתה.

מערכת בחירות חסרת עניין בין שמות עסקנים שעיניהם לטובתם או לטובת מגזר צר ביותר.

יום בחירות בו נמנעו רוב המצביעים מלומר את דברם משום שלא האמינו מראש בדבר וחצי דבר.

חלק גדול לא בא כלל לקלפי, חלק הרחיק את עצמו מהשיח הכאוב על גורל הארץ והעם והצביע עבור עניין צדדי (חשוב כשלעצמו אך היה אמור להיפתר בתוך מנהל תקין שאין עיניו לבצעו) וכוונתי לגמלאים. המתן עד שיישבו עם מנהלי הביטוח הלאומי, או ינסו להתגושש בוועדת הכספים. לבי להם.

העם הצביע אי אמון בממשלה בטרם הוקמה וכרגיל, הרבה תמימים הולכו שולל.

עסקנים מושבעים הרחיקו את עצמם מפעילות במערכת בחירות זו או דברו בשפה רפה על היות מומלציהם "פחות מושחתים". טובת המדינה? טובת העם? הדיון בהם מזכיר לי את "הפועל הצעיר" של פעם. חמישים כותבים אותו, חמישה קוראים.

אלו שהצביעו אינם מדברים על איזו אידאולוגיה. אנו עוסקים כאן בתחום הפרסומת ויחסי ציבור בלבד ומטרתו היחידה לשווק שמות אנשים.

כל זה עטוף בעטיפה עבה של תקשורת הרואה בבחירות - במקרה הטוב - משחק כיסאות. במקרה הנפוץ יותר מקור לאספקה עתידית של סקופים, השפעה ו(אוי לנו) גם ממון.

שאם לא כן כיצד זה מצטרפים האגף הנצי של הליכוד לעוף יחדיו עם אגפה היוני של העבודה. [הכוונה ל"קדימה" ד.ב]

היטב חרה לך מעמדו של הרצוג במפלגת ה"עבודה" המשומנת בממון היטב.

"קוסי פאן טוטה" - כך עושות כולן. הרבה דברי רהב מפומפמים בכסף שחור.

הבנקים, בעלי ההון, הסמנכ"לים, השופטים, האלופים. הם השמחים הערב. הם היו שמחים גם לו זכתה המחלוקת ששמה "עבודה" או הרסק הנקרא "ליכוד". הללו מרחו את פתם משלושה או אף ארבעה צדדים. השקעתם תשתלם - במינוי הבא, במכרז הבא, בטלפון הבא מבנק ישראל יום לפני מהלך דולרי כזה או אחר או בהחלטה להתיר פרסומת כוזבת לעסקת רמייה.

"כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". כן - גם השופטים.

מדיניות האוצר של נתניהו משקפת רק את ציפיות שולחיו ואלו בדיוק אותם השולחים את אולמרט.

----------------------------------

כך כתבתי אז. לא הרבה השתנה במערכת הבחירות.

אינני דתי אך גם אז הצבעתי עם חבריי מ"האיחוד הלאומי-המפד"ל", המהדורה המוקדמת של "הבית היהודי". אצלנו השתנה הרבה, למדנו לעבוד ביחד:

יש למפלגה מנהיגות יעילה וטובה יותר שנבחרה ע"י החברים, אך דעותיי לא השתנו.

בואו אתי ועם "הבית היהודי", הצביעו טב.

הר דב או "חוות שַׁבְּעָה".

(המאמר נכתב בחודש יוני 2010)

המַזְרָעוֹת (חוות) של שַׁבְּעָה הן שורה של נקודות לאורך כל החרמון הדרום מערבי ממערב לנחל שִׂיאון  (וואדי עַסל). מזרעות מעטות נוספות, של הכפר שׁוּבָּע, היו בצד המזרחי של הנחל.

מַזְרָעַה, באזור של מרעה צאן, נוצרת כאשר המרעה באזור הסמוך לכפר מועט והרועים מובילים את הצאן למרחק רב יותר.

כשגדל המרחק, קשה ואף לא כדאי לצאת ולחזור עם העדר באותו היום. לכן מקימים גדֵרה לצאן, במקום שיש בו מקור מים ובמשך הזמן מוקמות שם גם בקתות למגורים. לעתים אף אין מעבדים את תוצרת החלב במקום אלא מובילים אותו לכפר האם.

באזור החרמון היה המרעה משולב בכריתת ענפי האלונים, כדי שיקל על העזים להגיע ולאכול מהעלים, משיבשו הענפים אוספים אותם לשרפה לפחמים, את אלה מובילים למכירה בערים.

כך השחיתו הרועים מהכפרים שבעה ושובע בצידו הלבנוני של גבול סוריה-לבנון דאז את כל החורש בסביבתם הקרובה.

מאחר שהצבא הסורי לא נכנס מעולם לאזור סלעי וסבוך זה החלו להקים מזרעות בצידו הסורי של הגבול ללא כל הפרעה.

צריך לזכור כי לא היה שום כביש או דרך עפר נוחה אל תוך האזור.

ב-1968  כשסיירנו בין המזרעות פגשנו רועה אחד. הוא הסביר כי בסביבת כפרו שַׁבְּעָה אין מרעה, כל העצים נכרתו לפחם ונאכלו על ידי העזים. את חלב העזים מעבירים לכפר עם הפרדות של שורפי הפחמים המנצלים גם הם את החורש העבות.

לדעתו, לא היה האזור שייך לא לסוריה ולא ללבנון אלא לשַׁבְּעָה - מערבית לוואדי עסל ולשׁוּבָּע - ממזרחו. "האזור שייך למי שחי בו והממשלה לא מגיעה היכן שאין כביש", כך דעת הרועה.

זמן קצר אחר כך החלו מהאזור חדירות של הפת"ח, היו פיגועים, פוצץ קו צינור  הנפט TAPP מסעודיה ללבנון שהזרים נפט במורד הירדן עד לכנרת.

האזור הפך ל"פתחלנד". אחרוני הרועים שעוד שוטטו לפעמים בסביבה הסתלקו סופית.

היה ברור כי לא תושג שליטה באזור ללא כביש ביטחון שיעבור לאורך רבס החרמון המערבי, הר אגס, הר שזיף, הר בְּתָרִים, הר דב; ויתחבר עם כביש אתר החרמון העולה ממג'דל שמס. כביש זה, 999 , נקרא על שם אלוף משנה גדעון בֶּנְדֶל שנספה בתאונת דרכים בדצמבר 1969 - מעלה גדעון.

אל"מ בנדל היה מפקד הגמ"ר בפיקוד צפון, מאלה שדחפו לסלילה והשתתף בתכנון הכביש.

הכביש נסלל לאורך קו הגבול הבין-לאומי (לשעבר סוריה-לבנון) שממילא סומן על המפה בקו הרכס. זהו גבול בין לאומי שאושר בחוזה סייקס-פיקו בין בריטניה וצרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה, הבכיר בין שושביניו היה נשיא ארצות הברית וילסון שלחץ לגמור ולחתום.

כדאי לציין כי המפות - סוריות, צרפתיות, ומפות של מוסדות האו"ם מצביעות כולן על קו גבול זהה לזה שסומן ע"י מודדי האו"ם ומוכר ע"י ישראל.

תוך סלילת הכביש אירעו היתקלויות במארבים של מחבלים, אירועי מיקוש רבים ולעתים קרובות סיכול ניסיונות חדירה של המחבלים על ידי מארבים ותצפיות שלנו. המחבלים עשו מאמץ למנוע את התחברות הכביש שנסלל משני כיוונים, מאזור דן ומכיוון אתר החרמון.

סלילת הכביש הביאה מעין רגיעה קצרה לאזור עד למלחמת יום הכיפורים.

"חוות שַׁבְּעָה" אינן מונח הנובע מאיזה שהוא סימון גבול.

היו אלו חוות של שני כפרים בלבנון שנצלו מצב בו לא טרח צבא סוריה להיכנס לאזור הקשה. הם עשו אותו לשלהם בפועל  כדי לייצר פחמים וגבינת צאן.

מצב זה נסתיים בכוח, מיוני -1967 ובפועל, משנסלל כביש מעלה גדעון וצה"ל הוצב לאורך קו הגבול הבין-לאומי הוותיק. כל טענה לגבי מיקום קו הגבול צריכה להיות מופנית אל חותמי ההסכם (1920).

 להחלטת הכנסת על החלת הריבונות הישראלית על הגולן והחרמון ב-1981 נלווית מפה. המפה כוללת את החרמון הדרום-מערבי, עד קו הגבול הבין-לאומי. מסירת שטח באזור זה למחבלים או לממשלת לבנון הרופפת, מחייבת רוב של 61 חברי כנסת על פי "חוק סיווג ויתור על שטח" המכונה "חוק שריון הגולן".

כשנסוגה ישראל מלבנון במאי 2000, פקחי או"ם הם שסימנו את הגבול  בקפדנות מפליגה, הקו שסומן היה על דעתם ובהסכמה של ממשלת ברק שהחליטה כי "אין ברירה".  זמן קצר לאחר מכן ב-אוקטובר 2001 נחטפו/נרצחו באזור זה שלושה חיילי צה"ל וגופותיהם הועברו להקפאה תוך שגורמים שונים מנהלים משא ומתן על השבתם בחיים.

הפיקציה של חוות שבעה היא המצאה של כזב מבית מדרשו של החיזבאללה על מנת לשמר את מצב העוינות שהביא למלחמה.

החרמון המערבי חולש על עמק החולה ועל מקורות הירדן - מקרוב. הוא מאגף את אתר החרמון וסוגר אותו ממערב וניצב מול נווה אטיב, שניר ודן (המזרעה התחתונה "מע'ר שבעה" [ממש במקום בו נפגעו חיילי צה"ל היום] נמצאת כשני קילומטר ממעיינות הדן) המדרון בנוי קומות ויציעים, אחד מעל השני וכביש הרי כבר ישנו.

 קשה להאמין כי ישנו מי שחושב כי לאזור ישובו רועי העזים וכורתי הפחמים.

הכוונה למסור שטח באזור מעמידה את נסראללה ככובש המנצח ואת ממשלת ישראל כנכנעת שוב לתביעות שטח חוזרות, מגובות בטרור ושנאה.

חוות שבעה עלולות להפוך למוצבים החולשים בתצפית ואש על מימי ישראל ועל יישוביה.

  

דודי בן עמי.