צפיפות האיוולת במרכז הפוליטי

"לרוץ" לבחירות הנו מונח מגוחך שמקורו באנגלית.
בתחרות ריצה זוכה מי שמגיע ראשון. הפוליטיקאים המקצועיים למדו כבר מזמן כי בבחירות אינך יכול לרוץ לבד, אפילו לא בראש השיירה.

בבחירות מנצח מי שרבים רוצים לרוץ – או לשבת – לידו, סביבו, לא רחוק מדי.

בחיים הפוליטיים ישנם גם הבוחרים עמדה אישית, הנשענת על דעותיהם, אמונתם וחינוכם. הנני מבקש להעיר כי באופן אישי, אני יכול להסכים עם אלה, או להתעמת עם דעתם. כך או כך, זוהי כמדומני דמוקרטיה נאה.

ויש גם הרבה פוליטיקאים – הרבה מדי – שעמדותיהם נקבעו על ידי הערכותיהם את נטיית מצביעיהם המיועדים, מתוך שיקול דעת קר או בעזרת סוקרים וטלפניות. אדם כזה יניח בצד את אמונתו, את חינוכו, את הבטחותיו, דרכו היא מאמץ אחד ויחיד: ללקט קולות רבים ככל האפשר.

הדעות בציבור שונות ומגוונות. אנו חברה מגוונת במוצא, חינוך, אמונה, לאום וסביבה. לכן קשה היא מלאכתם של פוליטיקאים ציידי קולות. לפיכך הם מחפשים את המרכז.

המרכז... הו המרכז, נקודת האמצע... הצטלבות כל הדרכים. לשם מכוונים אותם חושיהם – או יועציהם של חסרי שידרה. משם יוכלו לומר ימין ולהביט שמאלה. להציץ לשמאל ולרקוע ברגל ימין. לומר ולא להתחייב. להתחייב ולא להתכוון לחובה. לא צריך רמזור אדום-ירוק, מתאימה יותר כיכר, עליה ניצב מי שפורש לרגליו מרכולת זולה ונוצצת כמיטב יכולתו, יכולת יועציו, והתקציב שהשקיעו בו אדירי ממון, אלה המעריכים כי קידוח זה יפיק דיוידנדים.

אז יש לנו שלוש, אולי ארבע "מפלגות מרכז" ודמויות מרכז.

לעיני המצלמות והעיתונאים הם שולפים שפנים פרסומיים ממחלקת ההוזלות של מחאת הקיץ, יחד עם יוני שלום לבנות מן ה"אביב" המזרח-תיכוני, מציגים כיפה שחורה או סרוגה על פי רצון הקהל, מפיקים תעלולים חשבוניים ועמודות סקר גמישות כמסטיק.

שרות לווייני קבוע עומד ומציץ דרך קבע על שכניהם למרכז, מצלם כל פליטת פה, עוקב אחר כל עריכת פוטושופ, נובר בארכיונים, מחפש פשלות בעבר ו.. לא עלינו.. שותל מידע עשוי פלסטלינה - היכן שכדאי.

כי אפשר לנהל שיחות חשאיות עם סוריה, גם כאשר שולחים דמוי-שר להבטיח פלאי פלאים במגרון. להפריט עד חנק שירותים חיוניים ולאשר הצעת-חוק לשירותים חיוניים. להודיע על הגדלת תקציב לעניין מוסכם, להתעלם מעיכובי האוצר, ולחתוך בשל קיצוצים מוסכמים. לתבוע הצבעת סיעה ממושמעת ולהוציא גירוש והרס לקבלן משנה. העיקר: תמיד להימצא באמצע ולא לשכוח לחייך.

כי במצוות מרן אפשר ללמוד ולִשְׁנוֹת עד אין קץ את משנת הש"ס ולייבא רכש מהשב"ס, רק לחבור אל האמצע הנכסף.

כי אפשר לזעוק "איפה הכסף" ולהיאסף אל זרועות מנכ"ל הבנק שפיתו מרוחה משני צידיה, כנדרש במפלגת מרכז.

כי יכולים אנשים אחדים להתרוצץ "קדימה" ועדיין יהיה זה מעגל בו האחד נושך את עקבי רעהו – או רעותו. ובתוכם מסתחרר זה שבעידוד הטלוויזיה שוקל ושוקל, אפילו כאשר בשני וחמישי הוא נדרש לשיקולים אחרים בחברת סוללת עורכי דינו. כולם כאחד סובבים את הריק הגדול שבאמצע.

וישנו המרכז שבין עובדי חברת החשמל, הנמלים והרכבת, לבין שכירי חברות כוח אדם. בין מנכ"לים וסטודנטים. כאשר במסגרת רכש "הכל כלול", אמורים מפגינים שרק אמש התכוונו "לעלות" על הכנסת, למצוא נקודת שיווי משקל עם פואד ובוז'י.

האם תוכל "שלום עכשיו" לנוע למרכז, שלא להפחיד את חברי העבודה בהתיישבות העובדת, בבקעה ובגולן?

גם במפלגות אחרות יש המנסים לשמור לעצמם מקום באמצע ולא להתחייב, חס וחלילה, למה שקשה וממושך.

ואני אומר,  כמאמר אליהו: "עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים". למדתי כי היו נביאי מחאה, היו נביאי נחמה, אך איני זוכר בין נביאי ישראל "נביא מרכז", רועה המחזר אחר עדר, להוליכו לאין יודע - באמצע.

ישראל זקוקה למנהיגות ציונית עם חזון מדיני וחברתי, עם היכולת לחשל כלי ביצוע. עם הנכונות לתקן עיוותים.

אינני רואה תווי מתקבל על הדעת לשלום של הסכמה עם האסלאם, אני מבקש מסלול הסכמה לאומי-ציוני. עם כיפה סרוגה על הראש, בכיס או בלב.

עם חתירה לשרות צבאי ולאומי. עם משטרה קהילתית אמתית. חברה יצרנית בריאה ובעלת ערכים יהודיים ואנושיים.

אני מבקש גם חברה שתהיה מופת ביחסה אל גֵּר ותושב, גם לערבי, בלי לוותר על הארץ וישובה.

את אלה איני מוצא בשוליים אלימים בוודאי שלא ב"מרכז" הפוליטי שאליו נדחקת גם ממשלת ישראל. 
לפיכך, כדי להבטיח את כל אלה אצביע לבית היהודי בראשותו של נפתלי בנט ואעשה למען בחירתה של איילת שקד, מנהיגת "ישראל שלי", שהוכיחה יכולת מצוינת במאבק הציוני נגד הסתה משמאל, שיטפון הגירת עובדים מאפריקה, מאבק נגד פעילות אנטי ציונית ועוד ועוד.

דודי בן עמי

קצרין